הקלות ברגולציה מי מרוויח מי מפסיד 

בחדשים האחרונים נחשף הציבור למספר מחדלים חשבונאיים מביכים שהתגלו בחברות: טלדור, מטריקס ודורי בניה . דורי בניה דיווחה על סטיות מהותיות בהערכת עלויות לפרויקטים שיגרמו לה להפסד של עד 350 מיליון שקל ברבעון השני של שנת 2014, חברת המחשבים טלדור, גילתה טעות במדידת ערך המלאי של אשר הגיעה לסכום של 49 מיליון שקל ובחברת מטריקס התגלתה טעות בדיווח המכירות של חברת הבת שלה ג'ון ברייס בהיקף של  26 מליון ש"ח. כל הטעויות הללו נובעות כנראה מהיעדר תהליך בחינה של אפקטיביות הבקרה הפנימית בחברות אלו.

ב- 22 בינואר 2014, אישרה ועדת הכספים של הכנסת את מתווה ההקלות לתאגידים קטנים במסגרת תיקון תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) התש"ל 1970 . ההקלות עוסקות בארבעה נושאים אשר אחד מהן ממוקד בדיווח החברה על אפקטיביות הבקרה הכספית המתקיימת בחברה. הרשות קבעה כי תאגיד קטן הינו זה אשר שווי השוק של מניותיו נמוך מ 300 מליון ש"ח. מתוך כ 500 חברות הנסחרות כיום בבורסה בתל אביב שווי השוק של כ: 390 מהן (כ 80% מהחברות הנסחרות בבורסה בתל אביב) נמוך מ 300 מליון ש"ח. ולפיכך מרביתן, אימצו את ההקלות הללו בשמחה מתוך כוונה לצמצם בעלויות הנדרשות מהן לצורך העמידה בבחינת אפקטיביות הבקרה הקיימת בהן על הדיווח הכספי. התוצאה המיידית של הקלה זו הינה שכ 80% מהחברות הנסחרות כיום בבורסה בתל אביב אינן מחוייבות לבצע מבדקים על אפקטיביות הבקרה הפנימית על הדיווח הכספי ומנהליהן אינם מחוייבים לשאת באחריות אישית לתקלות הנובעות מהיעדר אפקטיביות כזאת.

השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא מי מרוויח מתהליך ההקלה הזו ברגולציה ומי מפסיד ממנה?

על פניו נראה כי כוונת המחוקק היתה טובה. החברות הציבוריות בישראל מתלוננות על עודף רגולציה וטוענות כי זו אחת הסיבות לכך שהבורסה הישראלית מדשדשת. אין הנפקות חדשות , חברות מקומיות נוטשות את הבורסה בתל אביב ועל כן יש להרפות את הרסן.

אולם במבט מעמיק יותר, לפחות בהיבט ההקלות בנושא הבקרה הפנימית , נראה כי יצא שכרנו בהפסדנו. וההפסד חוצה גבולות.

בעלי המניות המושקעים בחברות בבורסה בתל אביב נחשפים פעם נוספת לחוסר שקיפות בדיווח הכספי ולירידה באמינות הדיווח. שתיים מתוך שלש החברות שפורטו למעלה הן "חברות קטנות" בהגדרת וועדת הכספים.

להיבט / הפסד זה שני פנים. האחד ישיר – הפסד מיידי של משקיעים כיוון ששווי החברות יורד עקב ירידת אמון המשקיעים. ההפסד השני הינו הפסד עקיף – ירידה באמון המשקיעים גורר אי רצון לרכוש מניות בהנפקות חדשות וחיפוש מקורות השקעה חלופיים במקום ההשקעה בבורסה בתל אביב.

אולם לא רק המשקיעים מפסידים. גם מנהלי אותן חברות לא יוצאים נקיים מארועים אלו. בחברות רבות אשר אימצו מדיניות תגמול חדשה על פי תיקון 20 לחוק החברות, נכתב כי בהתאם למדיניות התגמול על בעל משרה להחזיר תגמולים ששולמו לו אם יתברר כי התשלומים מבוססים על נתונים שגויים. ואכן בימים אלו מתנהל דיון בין מנכ"ל טלדור לדירקטוריון החברה בדיוק בנושא זה. מנכ"ל החברה מתבקש להחזיר מענקים בהיקף של כ- 2 מליון ש"ח אשר קיבל בשנים בהם הדיווח היה שגוי, וזה מה שנכתב בדוחות החברה: " "לחברה טענות נגדיות, ובין היתר קיומה של חובת השבה נוכח הוראות תיקון 20 והעיקרון שעוגן במדיניות התגמול של החברה, ולפיו נושא משרה יחזיר לחברה סכומים ששולמו לו כחלק מתנאי הכהונה וההעסקה, אם שולמו לו על בסיס נתונים שהתבררו כמוטעים והוצגו מחדש בדוחות הכספיים של החברה".

ועל כולן עדיין ניצבת שאלת ההקלה ברגולציה כמנוף למשיכת חברות חדשות להנפיק בבורסה בתל אביב. אולם גם טענה זו לא מצליחה ל"החזיק מים". במהלך שנת 2014 הונפקו בבורסות בארה"ב כ- 20 חברות ישראליות. כולן כפופות לרגולציה האמריקאית אשר דורשת גם מחברות קטנות לבצע את בקרת האפקטיביות על הדיווח הכספי ודורשת ממנהלי אותן חברות להצהיר ולחתום במחוייבות אישית שאכן עשו זאת. מדוע לא בחרו החברות הישראליות להנפיק בישראל? האם עודף רגולציה מנעה זאת או אולי כשלים אחרים בשוק הישראלי?

אין ספק שהפתרון של ביטול הדרישה לביצוע בחינת האפקטיביות של הבקרה הפנימית על הדיווח הכספי וחתימתם האישית של מנהלי החברות על הצהרה שבדיקה כזאת אכן נעשתה, הוא פתרון או הקלה שאינם במקומם. הקלה אשר מביאה רק הפסד למשקיעים, למנהלים ולבורסה הישראלית בכלל.